שני הנגדים בכל ענף מחוברים בטור, ושני הענפים מחוברים במקביל זה לזה. הצירוף המקבילי מחובר בטור לנגד R₃:
מד-הזרם מחובר בטור לנגד R₄ בתוך הענף התחתון, כאשר ההדק החיובי שלו פונה לכיוון שממנו מגיע הזרם. מד-המתח מחובר במקביל לנגד R₁, כאשר ההדק החיובי שלו מחובר לנקודה בעלת הפוטנציאל הגבוה (הצד הקרוב להדק החיובי של המקור). המתח על הצירוף המקבילי משותף לשני הענפים, ולכן הזרם בכל ענף מתקבל מחלוקת מתח זה בהתנגדות הטורית של אותו ענף:
דרך R₃ זורם הזרם הכללי של המעגל, מפני שהוא מחובר בטור למקור:
נבחר את צומת B כנקודת ייחוס (פוטנציאל אפס) ונסמן את מתח צומת A ב-U_A. הנגדים R₂ ו-R₃ מחוברים במקביל:
נכתוב משוואת זרמים לצומת A לפי חוק הזרמים של קירכהוף:
כעת נחשב את הזרם בכל נגד:
בדיקה בצומת A: הסכום 0.355 + 0.71 − 0.17 = 0.895 מתאזן ✓. הסימן השלילי של הזרם ב-R₁ מלמד שהזרם זורם בפועל מצומת A לכיוון המקור E₁, כלומר המקור E₁ נטען.
המתח בין A ל-B הוא בדיוק מתח הצומת שחישבנו, מפני ש-B נבחרה כנקודת הייחוס:
הקבלים C₂ ו-C₃ מחוברים במקביל, ולכן קיבוליהם מתחברים. הצירוף שלהם מחובר בטור ל-C₁ ול-C₄:
מד-המתח מודד את המתח על C₄, ולכן ניתן לחשב את המטען עליו. בחיבור טורי המטען זהה בכל הקבלים, ולכן זהו גם המטען הכללי:
בדיקה: המתח על C₁ הוא 25V, על הצירוף המקבילי 75V ועל C₄ המתח 50V, וסכומם 150V — מתאים.
תחילה נחשב את המתח על הצירוף המקבילי, המשותף ל-C₂ ול-C₃:
כאשר S פתוח, הזרם עובר דרך R₁. לפי חוק המתחים של קירכהוף, הכא"מ השקול הוא הפרש הכא"מים, וההתנגדות הכוללת היא סכום כל ההתנגדויות בחוג:
נעבור מנקודה A לנקודה B דרך הענף התחתון (המקור E₁ והנגד R₁). המתח הפנימי של המקור מעלה את הפוטנציאל ב-12V, ועל R₁ יש מפל מתח בכיוון הזרם:
בדיקה דרך הענף השני (מ-B ל-A דרך E₃, R₃, E₂ ו-R₂): 6 + 1.5 + 3 + 0.5 = 11V — מתקבלת אותה תוצאה. נקודה B נמצאת בפוטנציאל גבוה יותר מנקודה A.
סגירת המפסק מקצרת את הנגד R₁ (הזרם עובר דרך המפסק במקום דרך הנגד), ולכן ההתנגדות הכוללת קטנה:
נחשב את ההיגב ההשראותי ואת ההיגב הקיבולי, ומהם את גודל העכבה:
היגב המשרן גדול מהיגב הקבל, ההיגב הכולל חיובי ואופי המעגל השראותי — הזרם מפגר אחרי המתח בזווית:
הזרם I משמש ציר ייחוס אופקי, מפני שהוא משותף לכל הרכיבים בחיבור טורי. הפאזור U_R בגודל 112.1V מצויר על ציר הייחוס בכיוון הזרם. הפאזור U_L בגודל 132V מצויר כלפי מעלה, מקדים את הזרם ב-90°. הפאזור U_C בגודל 89.2V מצויר כלפי מטה, מפגר אחרי הזרם ב-90°. הפאזור U של מתח המקור הוא הסכום הווקטורי — 120V בזווית +20.9° ביחס לזרם, כאשר ההפרש U_L − U_C = 42.9V הוא הרכיב האנכי ו-U_R הוא הרכיב האופקי.
במעגל מקבילי המתח משותף לכל הענפים. בנגד הזרם בפאזה עם המתח, בסליל הזרם מפגר ב-90°, ובקבל הזרם מקדים ב-90°. הזרם הכללי הוא הסכום הפאזורי של שלושת הזרמים:
בדיקה לפי משולש ההספקים:
בתיאור משולש ההספקים הניצב האופקי הוא ההספק הפעיל P = 115W, הניצב האנכי (כלפי מעלה, מפני שהמעגל קיבולי) הוא ההספק ההיגבי Q = 124.2var, והיתר הוא ההספק המדומה S = 169.3VA, כאשר הזווית בין P ל-S היא 47.2°. אופי המעגל קיבולי, מפני שזרם הקבל גדול מזרם הסליל והזרם הכללי מקדים את המתח (מקדם ההספק cos φ = 0.68 קיבולי).
בחיבור כוכב המתח המופעי קטן פי שורש שלוש מהמתח הקווי, והזרם הקווי שווה לזרם המופעי:
משולש ישר-זווית שבו הניצב האופקי הוא ההספק הפעיל P = 9.6kW, הניצב האנכי (כלפי מעלה — עומס השראותי) הוא ההספק ההיגבי Q = 12.8kvar, והיתר הוא ההספק המדומה S = 16kVA. הזווית בין P ל-S היא φ = 53.13°.
הסלילים מחוברים בטור ולכן ההשראויות מתחברות; הקבלים מחוברים במקביל ולכן הקיבולים מתחברים:
שני הקבלים שווים ומחוברים במקביל, ולכן הזרם הכללי מתחלק ביניהם שווה בשווה. במצב תהודה ההיגב ההשראותי וההיגב הקיבולי מבטלים זה את זה, והעכבה הכוללת שווה להתנגדות בלבד:
בדיקה: המתח הכולל על שני הסלילים 100V שווה בגודלו למתח על הקבלים, כנדרש במצב תהודה.
נעקוב אחרי המעגל שלב אחרי שלב: מוצא שער ה-AND הוא A · B; מוצא שער ה-NAND הוא (A · B · C); ולבסוף שער ה-OR מוסיף את C:
נפעיל את משפט דה-מורגן על האיבר הראשון ואז נכנס איברים זהים:
הפונקצייה F = A + B + C ממומשת בשלושה מגעים המחוברים במקביל בין מקור המתח לעומס (למשל נורה): מגע A הוא מגע רגיל פתוח (NO) הנסגר כאשר A = 1; מגע B הוא מגע רגיל פתוח (NO) הנסגר כאשר B = 1; ומגע C הוא מגע רגיל סגור (NC) המוליך כאשר C = 0 (ומממש את C). די בכך שאחד משלושת הענפים מוליך כדי שהעומס יקבל מתח — בהתאם לפעולת OR.
מהמפה נובע שהפונקצייה מקבלת 1 בצירופים (A,B,C): 000, 010, 100, 101, 111:
| A | B | C | F |
|---|---|---|---|
| 0 | 0 | 0 | 1 |
| 0 | 0 | 1 | 0 |
| 0 | 1 | 0 | 1 |
| 0 | 1 | 1 | 0 |
| 1 | 0 | 0 | 1 |
| 1 | 0 | 1 | 1 |
| 1 | 1 | 0 | 0 |
| 1 | 1 | 1 | 1 |
מפת קרנו — שורות לפי C, עמודות לפי AB:
| C \ AB | 00 | 01 | 11 | 10 |
|---|---|---|---|---|
| 0 | 1 | 1 | 0 | 1 |
| 1 | 0 | 0 | 1 | 1 |
נאתר שלוש קבוצות של זוגות תאים סמוכים: זוג התאים AB=00 ו-AB=01 בשורה C=0 נותן את האיבר A · C (המשתנה B מצטמצם); זוג התאים בעמודה AB=10 בשתי השורות נותן את האיבר A · B (המשתנה C מצטמצם); זוג התאים AB=11 ו-AB=10 בשורה C=1 נותן את האיבר A · C (המשתנה B מצטמצם):
בדיקה: הצבת כל שמונה הצירופים בביטוי המפושט מחזירה בדיוק את ערכי המפה הנתונה.
מימוש ישיר של הביטוי המפושט דורש שני שערי NOT ליצירת A ו-C; שלושה שערי AND דו-כניסיים — הראשון מקבל A ו-C, השני מקבל A ו-B, השלישי מקבל A ו-C (נדרש גם מהפך שלישי עבור B, או שימוש בכניסה מהופכת); ושער OR תלת-כניסי המחבר את מוצאי שלושת שערי ה-AND ונותן את F.
נתוני הנקודות מהגרף:
לפי משוואת הגז האידיאלי PV = nRT, הטמפרטורה בנקודה B קטנה פי 3.5 מאשר בנקודה A (יחס 2/7), והטמפרטורה בנקודה C גדולה פי 4 מאשר בנקודה B, כלומר פי 8/7 מהטמפרטורה בנקודה A:
בתהליך מנקודה A לנקודה B הלחץ קבוע (1atm) והנפח קטן מ-7 ל-2 ליטר — זהו תהליך איזוברי (דחיסה בלחץ קבוע). בתהליך מנקודה B לנקודה C הנפח קבוע (2 ליטר) והלחץ עולה מ-1 ל-4atm — זהו תהליך איזוכורי (חימום בנפח קבוע).
בתהליך איזוברי העבודה שנעשית על-ידי הגז היא מכפלת הלחץ בשינוי הנפח; בתהליך איזוכורי לא נעשית עבודה כלל. נניח 1atm = 100,000Pa וכן 1 ליטר = 0.001m³:
הסימן השלילי מציין שהנפח קטן, כלומר הסביבה דחסה את הגז והעבודה נעשתה על הגז ולא על-ידיו.
מכיוון שהכלי סגור, הנפח והמסה קבועים, וממשוואת המצב של גז אידיאלי PV = mRT נובע שהטמפרטורה המוחלטת עומדת ביחס ישר ללחץ. הגרף של T כפונקצייה של P הוא קו ישר העולה ועובר דרך ראשית הצירים: הכפלת הלחץ מכפילה את הטמפרטורה המוחלטת (תהליך איזוכורי — חוק גיי-ליסאק).
נשתמש במשוואת המצב של גז אידיאלי, עם קבוע הגז של אוויר R = 287 J/(kg·K) ולחץ 1atm = 101,325Pa:
התהליך מתרחש בנפח קבוע, ולכן נשתמש בחום הסגולי בנפח קבוע של אוויר c_v = 0.171 kcal/(kg·K):
הטמפרטורה יורדת ב-117 קלווין והלחץ יורד ב-4.4 אטמוספרות.